פוביית בית הספר / כתב: יוסי צוק
אורן, בן 12, תלמיד כיתה ו', התעורר בבוקר והודיע להוריו שהוא חש ברע ואינו יכול ללכת לבית הספר היום. הוריו בדקו אותו ולמרות שלא הבחינו בסימני מחלה, הרשו לו להישאר בבית באותו היום. לאחר שתופעה זו חזרה על עצמה מספר ימים, החליטו הוריו של אורן להכריחו ללכת לבית הספר למחרת. כאשר למחרת הבוקר ניסו הוריו לקחתו בכוח לבית הספר, נתקף אורן בפאניקה לא מובנת והגיב באופן שהטריד מאוד את הוריו. הם החליטו להניח לו. ניסיונות חוזרים לקחת את אורן לבית הספר נחלו כשלון דומה. באחת הפעמים נטל אורן סכין מטבח ואיים לפגוע בעצמו אם ינסו שוב להכריחו ללכת לבית הספר. כשראו הוריו שאין הם מצליחים להתמודד עם הבעיה, הם פנו לייעוץ. היה זה לאחר שאורן לא ביקר בבית הספר במשך שלושה שבועות רצופים.
ילדים הסובלים מפוביית ביה"ס, מסתייגים מללכת לבית הספר, מנסים להתחמק בטוענות שהם סובלים מכאבים ומיחושים, מסרבים להתלבש, ומאריכים את זמן ההתכוננות לבית הספר. אם מכריחים אותם ללכת הם מגיבים בתגובות פניקה חריפות.
בשונה למקרה של אורן המתואר למעלה, לעיתים ההתחלה איטית ולא תמיד ידועה להורים. הילד מחסיר יום או יומיים בשבוע (לפעמים מבלי שהוריו ידעו), מתלונן על הרגשה כללית רעה, כאבי ראש, כאבי בטן ועוד תלונות גופניות שונות. בבדיקות הרפואיות ברוב המקרים לא מוצאים שום סיבה. שלב זה יכול להימשך חודשים. בינתיים, חלים שינויים בתפקודו ובהתנהגותו של הילד: הציונים שלו "יורדים", אפשר לזהות שינוי במצב רוח, עצבנות, עצב, חוסר סבלנות וירידה בריכוז, שינויים בהרגלי שינה ובתאבון, והתרחקות מהחברים.
אם המצב ממשיך להידרדר, הילד מתחיל להחסיר ימי לימודים ברצף ובמהרה מגיע להפסקה מוחלטת של ביקור בבית הספר. שלב זה מגיע לרוב לאחר חופשות או חגים או אירוע טראומטי כלשהו במשפחה. במקביל להפסקת הלימודים ישנה לעיתים גם החמרה בהסתגרות החברתית. אפילו בבית הילד ממעט לצאת מחדרו ונמנע מחברת בני המשפחה.
פוביית בית ספר קשורה לשני גורמים עיקריים:
חרדת פרידה ואיום מצבי:
1. פוביית בית ספר שמקורה בחרדת פרידה
חרדת פרידה היא חרדה נורמטיבית בגיל צעיר. מגיל 6-8 חודשים לומד תינוק להבחין בעזיבתם של אימו, אביו או דמויות מטפלות אחרות, ולהגיב לכך. עבור התינוק, כאשר מישהו אינו נמצא בטווח הראיה שלו, הוא אינה קיים יותר. לכן כל פרידה מעוררת חרדה רבה. בהדרגה, עם התפתחותו השכלית והרגשית ילמד הילד שגם כאשר הוריו נפרדים ממנו, הם שבים לאחר מכן. כך חרדתו פוחתת והוא יכול להרשות לעצמו להיפרד מהם שוב ושוב בידיעה שהם יפגשו שוב. יכולת זאת מאפשרת לילד להתפתח בכיוון של עצמאות ונפרדות מהוריו. הוא אינו זקוק לנוכחותם הקבועה לצידו ויכול להשהות את הצורך להיות איתם או לדבר איתם, עד שהם יפגשו בשנית.
ילד שסובל מחרדת פרידה, חרד לגורלם של הוריו, שמא יקרה להם משהו. בדרך כלל קיימת תלות גדולה בדמות האם וחרדה שמא יקרה לה משהו בשעה שהילד יהיה בבית הספר, הרחק ממנה. דאגנות והגנת יתר מצד ההורים, מחזקים תחושות כאלו אצל הילד.
בשל הקשר בין פוביית בית הספר לחרדת פרידה מההורים, אירועים כמו מוות במשפחה, מחלה של אחד ההורים, מריבות וקונפליקטים במשפחה, ושינויים כמו מעבר דירה או הולדת תינוק חדש, יכולים להגביר את הסיכוי להתפתחות פוביית ביה"ס.
2. פוביית בית הספר שמקורה באיום מצבי
לעיתים ישנם ילדים המסרבים ללכת לבית הספר בשל סיבות הקשורות לדברים המתרחשים בבית הספר או בדרך אליו. יש ילדים שמתלוננים שמכים אותם או מציקים להם, יש שיטענו שהמנהל\ת מעוררים בהם פחד או שישנו כלב מאיים בו הם נתקלים בכל יום בדרכם לבית הספר. כאשר מדובר בתלונות לא מוצדקות, פעמים רבות קיים פחד של הילדים מפני כשלון ופגיעה בדימוי העצמי שלו. פגיעה כזאת יכולה להתרחש בשל הישגים לימודיים שאינם תואמים את ציפיותיו של הילד ומשפחתו ממנו, או בשל קשיים חברתיים משמעותיים. ההימנעות מללכת לבית הספר מאפשרת לילד להתחמק ממפגש עם המציאות הלא נעימה, של כשלון לימודי או כשלון חברתי, ולמצוא לו מפלט בבית האוהב, החם והבטוח.
דרכי טיפול
קיימת תמימות דעים באשר לחשיבות החזרתו של הילד למסגרת כמה שיותר מהר. זאת משום שככל שההימנעות נמשכת, כך גוברת החרדה. ההימנעות מאפשרת לילד לא להיתקל במצב הלא נעים ובכך משיגה רגיעה מסוימת אולם כל ניסיון חדש להתמודדות נעשה קשה יותר. בנוסף, ככל שההיעדרות מבית הספר ארוכה יותר, מתגברים גם החששות- מה יגידו המורים ? מה יגידו החברים? האם אהיה מסוגל להשלים את כל מה שהפסדתי ? חששות שרק מגבירים את הנטייה להימנע ולא ללכת.
הטיפול בפוביית בית הספר מתבסס על מספר גישות בהתאם לגורמים שיצרו את הפוביה. לכן בשלב הראשון חשובה מאוד האבחנה. ילד שסובל מפוביית בית הספר שמקורה בחרדות, יכול להיות מטופל בטיפול התנהגותי בו ילמד בהדרגה להשתלט על הפחד, כפי שמלמדים למשל אדם המפחד לנסוע במעליות. במקרים חמורים, ניתן לשלב טיפול תרופתי נוגד חרדה המאפשר חזרה מהירה יותר לתפקוד.
לעומת זאת כאשר מדובר בפוביית בית הספר שמקורה בחרדות פרידה, בתלות בהורים ובדפוסים משפחתיים לא יעילים, נהוג לטפל בילד ובהורים בטיפול פסיכודינמי. טיפול זה יתמקד בילד, בתלות שלו בהוריו ובדאגנות והגנת היתר שלהם. מטרת הטיפול לאפשר לילד לבסס את עצמאותו ונפרדותו מהוריו, ולאפשר להורים לתת לילד לגדול ולהתפתח מבחינה רגשית, בהתאם לגילו.