"הוא הורס את הילדים"; "על גופתי המתה היא תקבל אותם"; "הוא פירק את המשפחה ועכשיו יהיה לו אותם?!"…. נשמע מוכר? משפטים אלו ודומיהם נאמרים במסגרת תהליכי גירושין ומאבקי משמורת: כל אחד מהצדדים משוכנע ("במיליון אחוז!") כי הוא ההורה הטוב היחיד וטוען לזכותו המלאה לחיות עם הילדים ולקבל החלטות בנוגע לגידולם. ואיפה הילדים בתהליך הזה? פעמים רבות, נעלמים מתחת לכותרת 'טובת הילד'. דר' מרדכי שרי, ממנהלי מכון 'שלם' מסביר על האופן בו נפגעים ילדים מקונפליקט הורי קשה הנמשך גם לאחר הגירושין, ומציג את מודל התיאום ההורי להתמודדות עם מצב זה.
מנצחים במערכה, מפסידים בקרב: השפעות הקונפליקט ההורי לאחר הגירושין
זוגות ללא ילדים הבוחרים להתגרש מצליחים במרבית המקרים להתנתק מבן הזוג לשעבר ולהמשיך בחייהם. זוגות עם ילדים, לעומת זאת, כבולים זה לזה עקב אין ספור החלטות ותיאומים הנוגעים להורות המשותפת– החל מתיאום שעת החזרה לבית ההורה השני, דרך תיאום עמדות חינוכיות והשמת גבולות ועד לקבלת החלטות מהותיות לגבי בחירת בית ספר, מתן טיפולים רפואיים ונפשיים ועוד.
"למרות שבאופן רשמי הקונפליקט הזוגי אמור להסתיים עם הגירושין", אומר דר' שרי, "המטלות ההוריות המשותפות משמרת במקרים לא מעטים את הקונפליקט אך הפעם– על גב הילד. כאשר מדובר בקונפליקט בעוצמה גבוהה או במאבק קשה על המשמורת, גם הורים אינטליגנטיים, משכילים ובעלי יכולות עלולים לשכוח את הילד ולהיאבק באמצעותו בהורה השני. אחד הביטויים הבולטים של המאבק הוא מניעת או דילול המפגשים עם ההורה השני כפי שנקבעו בתנאי המשמורת (החזרת הילד באיחור, המצאת מחלות וסיבות לביטול המפגש). גם כשההורה עומד באופן רשמי בתנאי המשמורת, עשוי המאבק להיערך באמצעות הסתה ישירה או מרומזת, תחקור של הילד על מעשיי ההורה השני באופן שיקנה 'כלי נשק' לניגוחו, האשמות שווא על טיב ההורות והעברת מסרים שליליים ('אין לי בעיה שתלך לאבא, רק על תצפה שהוא יעזור לך אם תצטרך משהו…'). במילים אחרות, ההורים אינם מסיימים את תהליך הפרידה אלא ממשיכים את הקשר הבעייתי ביניהם דרך הילד".
כיצד משפיע הקונפליקט הבלתי מסתיים על הילדים? לדבריו של דר' שרי, קונפליקט הורי קשה ומתמשך גובה מהילדים מחיר גבוה: "באופן טבעי, ילד זקוק לקשר עם שני הוריו אך קונפליקט הורי מתמשך דוחק אותו לקונפליקט נאמנויות קשה בו הוא חש כי הוא יכול לאהוב ולהיקשר רק להורה אחד. במצב כזה, הילד לומד להסתיר את אהבתו וקשרו לאחד מן ההורים או נאלץ, לבסוף, לבחור באחד מהם. ביטוי קיצוני של בחירה זו היא 'ניכור הורי' בו הילד מפתח, בדרך כלל בתגובה להסתה, רגשות שליליים כלפי אחד ההורים ומוותר לגמרי על יחסיו עמו. מעבר לפגיעה בקשר עם אחד ההורים או שניהם, הילד מפתח פעמים רבות בעיות רגשיות והסתגלותיות, חוסר אמון וחרדה, דימויו העצמי נפגע והוא עשוי לקחת על עצמו את האשמה ('אם רק הייתי ילד טוב יותר זה לא היה קורה'). כך, הורים אמנם מצליחים 'להחזיר' זה לזה ('מגיע לה, היא זו שהרסה את המשפחה'), או להעביר לצידם את הילדים, אך בשורה התחתונה הילדים הם שמשלמים את מחיר המלחמה הממושכת".
"זה לא את או אני, זה הקונפליקט": מודל התיאום ההורי
אתה בטוח שהיא מהווה מודל שלילי לילדים ואת משוכנעת שאם הם יגדלו איתו– מי יודע לאן הם יגיעו; אתה מרגיש מחוייב להסביר לילדים 'איזה אמא באמת יש להם' ואת מוכנה להוציא את כל הונך וזמנך כדי שמערכת המשפט והרווחה יכירו בכך שאת ההורה היחיד שיעשה טוב לילד. ובמילים אחרות– ברור שההורה השני מהווה סיכון לילדך ואת/ה רואה רק את טובתו. ובכל זאת, למרות התחושה הקשה שההורה השני פוגע בילדך– מדגיש דר' שרי את העובדה שהגורם המסוכן וההרסני ביותר עבור הילד בדרך כלל אינו אחד ההורים אלא עצם הקונפליקט ההורי הבלתי פתור.
"במקרים אלה כל אחד מההורים משליך על ההורה השני את הפגיעה בילד", מסביר דר' שרי, "אך למעשה, מלבד במקרים קיצוניים, הילד אינו נפגע מהורה מסוים אלא מהעובדה שהוא קרוע בין ההורים ומשמש אמצעי לחימה בקרב ביניהם. מתוך תפיסה זו התפתח בארה"ב מודל התיאום ההורי אשר מכוון למיתון הקונפליקט בין זוגות גרושים, החזרת האחריות של ההורים כלפי הילד ויצירת חוזה התנהלות הורית אליו מחוייבים שני הצדדים. חשוב להדגיש כי תיאום הורי אינו פסיכותרפיה או טיפול זוגי אלא התערבות הממוקדת בטובת הילד– משקפים להורים את המחירים שמשלם הילד על הקונפליקט ומתמקדים בהבניית התנהלות הורית אשר תנטרל את הפגיעה בו. זאת, באמצעות הגברת המודעות להשפעות הקונפליקט על הילד והקניית מיומנויות לקבלת החלטות וניהול הקונפליקט באופן יעיל יותר".
תיאום הורי הוא מודל התערבות ממוקד ותחום בזמן, אשר מתקיים בדרך כלל לאורך כשלושה חודשים וכולל מפגשים עם שני מטפלים. לדבריו של דר' שרי, ההורים הנכנסים לתהליך התיאום ההורי מתחייבים באופן רשמי לפעול ליצירת שיתוף פעולה הורי מירבי ולכבד את הסכם ההורות אשר ינוסח בתהליך.
התיאום ההורי נפתח באבחון וזיהוי של הקונפליקטים ונושאי המחלוקת המרכזיים– הסדרי הראייה, החלטות והתנהגויות הוריות שנויים במחלוקת וקשיים הנוגעים להסתה ופגיעה בקשר עם ההורה השני. בהתאם למוקדי הקונפליקט שזוהו נערכים מפגשים עם שני ההורים ועם כל אחד מהם בנפרד במטרה לקדם פשרה המקובלת על שני הצדדים. במידת הצורך נערכים מפגשים גם עם בני משפחה נוספים העשויים לקדם את התהליך, לעיתים מוזמנים גם הילדים למפגש עם המטפלים. מפגשים אלו אינם מכוונים להכנסת הילד לתהליך הטיפולי– האחריות לתהליך מוטלת על ההורים בלבד, אך לעיתים יש צורך במפגש עם הילד כדי לאפשר למטפל לזהות ולהביא את צרכיו באופן המדויק ביותר.
"תיאום הורי מוצלח מסתיים בחתימה על חוזה המתייחס להסכמות שהושגו בנוגע לשיתוף הפעולה ההורי", מסכם דר' שרי. "כאשר ההורים לומדים להבין את הנזק העצום שגורם המאבק לילדיהם ומסוגלים לכבד את ההסכמות שהושגו, אנו רואים ירידה משמעותית בפנייה לבתי משפט ושירותי רווחה ובמיתון משמעותי של הקונפליקט. מצב חדש זה, אשר מגיע לעיתים אחרי שנים של מאבקים קשים, מאפשר להורים להרפות סוף סוף מהקונפליקט הזוגי ולהיות פנויים לצרכי הילדים אשר כאמור– משלמים את המחיר הגבוה ביותר".
דר' מרדכי שרי הוא פסיכולוג קליני בכיר, ממנהלי מכון שלם המציע שירותי אבחון וטיפול לילדים, מתבגרים ובוגרים. במסגרת המכון דר' שרי מטפל ומדריך, מרכז ומנהל מקצועי של אגף האבחון ומשמש כמנהל אדמיניסטרטיבי.
ליצירת קשר עם מכון שלם– 03-9642623 או [email protected]