האם קיימת סתירה בין השתיים
א. חזקת הגיל הרך
משמורתם ואפוטרופוסם של קטינים במדינת ישראל, מעוגנים בהוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 (להלן: "חוק הכשרות המשפטית") הקובע בסעיף 25 כי בהעדר הסכמה בין הורים לעניין משמורת הקטין, רשאי ביהמ"ש לקבוע את ענייני משמורת הקטין "…ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
הוראת חוק זו ידועה כ"חזקת הגיל הרך" וקובעת כי טובת הקטינים עד גיל 6 להיות ברוב המקרים במשמורת אימם, כאשר חזקה זו ניתנת לסתירה ויתכן ובמקרה ספציפי זה או אחר, יהא מקום לקיים חריג לחזקת הגיל הרך.
ב. שינוי במגמת הפסיקה הישראלית ואימוץ עיקרון השוויון בין המינים לעניין משמורת קטינים, הגם בגיל הרך
במשך שנים ארוכות נהגו בתי המשפט לפסוק משמורת מלאה, בדרך כלל לאם, בעיקר עת היו מעורבים קטינים רכים בשנים.
עם השנים ובעיקר לאחר הגשת דו"ח הביניים של ועדת שניט בחודש אפריל 2008, אנו עדים לשינוי בפסיקה הישראלית ברוח המגמה השוויונית בין המגדרים, אשר קבעה, לא אחת, משמורת משותפת להורים גם יחד, כשטובת הקטין היא ורק היא אשר הנחתה את ביהמ"ש בקביעת החלטתו זו, ונראה כי כבר אז החל כרסום גם ב"חזקת הגיל הרך".
יודגש כי פסקי הדין אשר קבעו משמורת משותפת להורים על קטינים בגיל הרך, הינם מעטים וזאת משום שבתי המשפט ראו בקביעה זו כסתירה להוראות חוק הכשרות המשפטית אשר מנחות אותם בהחלטותיהם.
בע"א 493/85 פדידה נ' פדידה, פ"ד לט(3) 578,584, עמד ביהמ"ש כי חזקת הגיל הרך היא רק אחד השיקולים הנשקלים באשר לקביעה בידי מי יוחזק קטין והיא אינה השיקול הבלעדי- "חזקת הגיל הרך אינה שיקול יחיד לדיון שימנע דיון ענייני".
בבג"ץ 672/84 אברבוך נ' אברבוך, פ"ד לט(1) 57,64 הבהיר ביהמ"ש כי חזקת הגיל הרך ניתנת לסתירה- "ברגיל מקומו של ילד בן שלוש הוא בחיק אמו, אך אין זה כלל בל יעבור".
בע"מ (ת"א) 1125/99 (לא פורסם) התייחס כב' השופט חיים פורת לשינוי מעמדה של חזקת הגיל הרך, עקב חלוף השנים , באומרו כדלהלן:
"חזקת הגיל הרך נקבעה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לפני כמעט ארבעים שנה, עת המציאות החברתית היתה שונה. בעבר, היתה מקובלת מציאות בה מילאו נשים בפועל את תפקיד הטיפול בילדים בעוד האבות השקיעו בחיפוש אחר פרנסה. אולם, מגמה זו השתנתה. קיים שוויון בין הורים בכל הנוגע לזכות ולאחריות למילוי תפקיד המשמורנים. זאת בשל השינוי במציאות החיים, שבה חלפה חלוקת התפקידים המסורתית בין ההורים. יתר על כן, גם התרבו דעות המרבות בחשיבותו של האב בחיי הילד…"
בתמ"ש (י-ם) 19660/07 פלונית נ' אלמוני (פורסם בנבו) שניתן ביום 3.9.08, קבע כבוד השופט בן ציון גרינברגר כי נסיבות המקרה, על אף שמדובר בקטינים המצויים בחזקת הגיל הרך, מצדיקות משמורת משותפת.
בפס"ד זה התנגדה האם נחרצות להמלצת פק"ס אשר קבעה משמורת משותפת וטענה כי יש לפסוק, כפי שנפסק בד"כ, שחזקת הגיל הרך מחייבת שהמשמורת תינתן לאם בלבד. כבוד השופט גרינברגר גרס לעניין טענתה של האם בדבר חזקת הגיל הרך כי:
"ראשית, הלכה פסוקה כי שיקול זה הוא רק אחד מהשיקולים אשר יש לקחת בחשבון ביחס לקביעה בידי מי יוחזקו הקטינים, והיא אינה שיקול בלעדי. הוראות סעיף 25 לחוק מחייבות את בית המשפט לדון בעניין משמורתו של קטין על בסיס עיקרון "טובת הילד". עיקרון זה טומן בחובו את מכלול השיקולים שיכולים להיות מובאים בחשבון והוא מתווה בפני בית המשפט את הכלל כי בחינתו של כל שיקול תיעשה מזווית הראיה של הקטין, מה היא טובתו וטובתו שלו בלבד. שנית, נחיצות החזקה מוטלת בספק כיום והיא נבחנת מחדש ואף אם היא עומדת על כנה, מן הראוי לציין שיש המתנגדים לה. שלישית, אין המדובר בענייננו בהענקת המשמורת לאב בלבד, תוך פסיקה בניגוד לחזקה, אלא המדובר בהמלצה למשמורת משותפת, וספק אם יש להסיק באופן גורף כי משמורת משותפת וחזקת הגיל הרך אכן סותרות זה את זו".
בפסק דין זה גרס כבוד השופט גרינברגר כי ספק אם בכלל קיימת סתירה בין חזקת הגיל הרך לבין משמורת משותפת, שהרי המשמורת נותרת עודנה אצל האם, אם כי לא רק.בכך סלל כבוד ביהמ"ש דרך לקביעת משמורת משותפת בגיל הרך ללא פגיעה בהוראות חוק הכשרות המשפטית.
ג. המלצות דו"ח וועדת שניט ותזכיר חוק
המלצות דו"ח וועדת שניט, אשר פורסמו בשנת 2011, המליצו על אימוץ מודל של "אחריות הורית משותפת" המעמידה את טובת הילד כ"שיקול ראשון במעלה", ביטול חזקת הגיל הרך ושותפות, יחד ולחוד, באחריות ההורית למימוש זכויות הילד, אשר נשענת על מחקרים פסיכולוגיים עדכניים ועל אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד.
עפ"י המלצת דו"ח ועדת שניט בעניין חזקת הגיל הרך, כל ילד הוא אדם עצמאי, ומשכך טובתו ואופן מימוש זכויותיו על ידי הוריו במשותף צריכה להיבחן באופן אינדיווידואלי בעת קביעת הסדרי ההורות בגירושין. לכן אין מקום לקבוע חזקה כמו "חזקת הגיל הרך", לאופן מימוש טובת הילד וזכויותיו.
הוועדה המליצה לשר המשפטים על נוסח חוק אשר את מרבית סעיפי הפרק העוסק בהורים וילדיהם הקטינים שבחוק הכשרות הוראות חוק הכשרות המשפטית הישן משנת 1962.
ביום 6.9.12 פרסם משרד המשפטים תזכיר חוק הורים וילדיהם, התשע"ב-2012 (להלן: "תזכיר החוק"), שגולת הכותרת שלו הוא ביטול חזקת הגיל הרך. תזכיר החוק הסדיר את נושא האחריות ההורית למימוש זכויות הילד על פי האמנה, הן במסגרת המשפחתית והן לאחר פירוד ההורים. בין היתר, קבע תזכיר החוק כי היות וזכותו של הילד היא ששני הוריו יהיו אחראים לגידולו ולהתפתחותו ושיהיה לו קשר אישי, ישיר ורציף עם כל אחד מהם, אין מקום להמשיך את החזקה הנוהגת לפיה ילד עד גיל 6 יהא בחזקת אמו. תזכיר החוק קבע קווים מנחים להורים ולבית המשפט כשההורים אינם מגיעים להסכמה ביניהם להסדרת חלוקת האחריות ההורית, מימושה וכיצד יש להפעיל את עיקרון טובת הילד.
ד. המלצות וועדת שניט ותזכיר החוק דרים בכפיפה אחת עם הוראת חוק הכשרות המשפטית בדבר "חזקת הגיל הרך"
המלצות וועדת שניט ופרסום תזכיר החוק לא הבשילו עד כה לכדי חוק המחייב את בתי המשפט בישראל, ואולם עצם פרסומם יצר בפועל שינוי אשר בעקבותיו ניתנו פסקי דין למשמורת משותפת בכלל, חרף המצב החוקי השורר במדינת ישראל אשר נותר כשהיה.
כבוד השופטת חני שירה הסבירה היטב בתמ"ש (ראשל"צ) 29024/06 ט.ל נ' א.ל (פורסם בנבו) בפסק דין שניתן ביום 23.2.12, מדוע המלצות ועדת שניט מקדמות את טובת הילד, כאשר היא קבעה אחריות הורית משותפת:
" המלצות ועדת שניט טרם הפכו לחוק מחייב והנן כאמור בגדר המלצות, אך לאמור בהן ראוי כי יינתן משקל רב.
…לטעמי, ההגדרה המשפטית של "משמורת" או חזקה, איננה משמעותית לא בכלל ולא כאן. ולא רק שאיננה משמעותית אלא שהיא מהווה בשל הנפח הלא נכון שניתן לה בציבור, לעיתים גם בפסיקה, בסיס למאבקי כח וכבוד בין ההורים. החשיבות שביחסי הורים, ילדים איננה בהגדרה אלא בתוכן ובמימוש. הזמן בו שוהים הילדים עם כל אחד מההורים הוא משמעותי, מעורבותם של ההורים בחיי הילדים, נטילת אחריות, אחריות יום יומית אישית, כלכלית, והמקום הנותן להורה האחר ולמשפחה המורחבת, היא העיקר.
…משכך, ולמרות שבהחלטה הזמנית נקטתי במונח של העברת משמורת זמנית, מהאם שהיתה ההורה המשמורן עד אותה החלטה, לאב, בבואי היום, לתת הכרעה סופית במסגרת פסק הדין, בנסיבות תיק זה לא אעשה עוד שימוש במונחים אלה. מצאתי לנכון, לצאת מההגדרות המעצימות הורה אחד ומדירות את האחר ולהביא לחלוקת האחריות ההורית בין ההורים, בתקווה להביא לסיום המאבק.
לא כך יהיה, תמיד פתוחה הדרך להביא לשינוי נוסף והכל בהתאם לטובת הקטינים שהיא השיקול הראשון במעלה כהגדרת האמנה"
בתמ"ש (ת"א) 8309-06-11 ק.ש נ' מ.ע.ב (פורסם בנבו) קבע כבוד השופט יהורם שקד כי אין בדעתו ליתן כל חשיבות ל"חזקת הגיל הרך" וכי יבחן אך ורק את טובתה של הקטינה:
"כבר בפתח הדברים מבקש אני להודיע כי אין בדעתי ליתן כל חשיבות לחזקת הגיל הרך… עם כל הכבוד, על בית המשפט לבחון אך ורק את טובתה של הילדה, ולא יעלה על הדעת כי בית המשפט ימסור משמורת לאם רק משום חזקת הגיל הרך.
המציאות בה מתפקדת המשפחה הישראלית בשנות האלפיים אינה עולה עוד בקנה אחד עם המציאות, שבמסגרתה גובשה הדוקטרינה של חזקת הגיל הרך. המצב המשפטי המשתקף מסעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, התשכ"ב -1962 (להלן: "החוק"), הדן בחזקת הגיל הרך ומעניק עדיפות לאם כמשמורנית, אינו משקף עוד את התיאוריות החברתיות והפסיכולוגיות העכשוויות הנוגעות לענייני משמורת בסכסוכי גירושין, המבטאות נאמנה את צורכיהם וטובתם של הילדים החיים במציאות פלורליסטית שונה מאוד מן המציאות, שלאורה גובשה דוקטרינה זו… במשפט קטינים, מן המפורסמות שעקרון טובת הילד הינו העיקר ומפניו ייסוגו כל יתר העקרונות. קיים חשש מובנה כי אם וככל שבית המשפט יטה ליתן חשיבות כלשהי לחזקת הגיל הרך, עלול הדבר לפגוע בטובתו של הילד הספציפי… לפיכך, על בית המשפט לזנוח דעות קדומות והלכי רוח, שייתכן והיו מתאימים לשנים עברו, ולהתמקד בשאלה היחידה העומדת על הפרק – מהי טובתה של הקטינה דא עסקינן? האם, תהא זו טובתה להיות במשמורתה ובהשגחתה העיקרית של אימה או, שמא, אצל אביה או אולי טובתה היא להיות במשמורת משותפת אצל שני הוריה".
יצוין בעניין זה כי ביהמ"ש הנכבד הותיר בסופו של יום את המשמורת אצל האם אך הרחיב את הסדרי הראיה עם האב והאחריות ההורית.
בפסק דין יוצא דופן, בו הותיר כבוד ביהמ"ש המחוזי את החלטת ביהמ"ש קמא על כנה, החלטה אשר קבעה משמורת משותפת לשני ההורים, קבע כבוד שופט שאול שוחט בפרשנות יצירתית המזכירה את פרשנותו של כבוד השופט גרינברגר לעיל, כי אין כל סתירה בין חזקת הגיל הרך לבין קביעת משמורת משותפת, כיוון שהמשמורת לא נשללה מהאם, והיא נותרה משמורנית על בנה, אם כי יחד עם האב, וכך יצר מסלול לאימוץ המלצות דו"ח וועדת שניט ותזכיר החוק מבלי לפגוע בהוראות חוק הכשרות המשפטית אשר עומדות על כנן. כבוד השופט שוחט קבע ברמ"ש 56347-11-12 (לא פורסם) כי:
"החלטת ביהמ"ש קמא, איננה מבטלת את חזקת הגיל הרך. המשמורת על הקטין לא נשללה מהמבקשת. היא נותרה משמורנית על בנה, אם כי יחד עם המשיב."ה. לסיכום
כפי שניתן להיווכח, עם השנים נוצרה מגמה בפסיקה לשוויון בין המגדרים בקביעת משמורת קטינים, גם בגיל הרך, וזאת בשל הצורך והשינוי במציאות הישראלית בה אמהות יוצאות לעבוד ואבות משתתפים בגידול הילדים באופן פעיל, מציאות אשר אינה עולה בקנה אחד עם הדוקטרינה אשר גובשה במסגרת הוראת חוק הכשרות המשפטית בעניין "חזקת הגיל הרך".
עד אשר לא יתוקנו הוראות חוק הכשרות המשפטית, הרי שחזקת הגיל הרך שרירה וקיימת והיא המנחה את בתי המשפט בקביעת משמורת קטינים בגיל הרך.
יחד עם זאת, עינינו הרואות כי גם ללא אימוץ המלצות דו"ח וועדת שניט ע"י חקיקה מסודרת, ניתן לעשות שימוש בהמלצותיה מבלי לפגוע בהוראות חוק הכשרות המשפטית, שהרי כפי שגרס כבוד השופט גרינברגר ואף קבע זאת כבוד השופט שוחט בפס"ד של ביהמ"ש המחוזי – אין כל סתירה בין "חזקת גיל הרך" לבין קביעת משמורת משותפת בגיל הרך, משום שגם במשמורת משותפת נותרת המשמורת בידי האם.
ההמלצות העיקריות של וועדת שניט
ביטול חזקת גיל הרך. לאור תפיסת הוועדה, שטובתו של כל ילד צריכה להיבחן באופן פרטני על ידי בית המשפט, כך ששני ההורים ימלאו את אחריותם, קבעה הוועדה שיש לבטל את "חזקת הגיל הרך":
"לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
נדגיש: ועדת שניט לא ממליצה על הסדר של משמורת משותפת! הוועדה ממליצה לא להשתמש כלל במושגים מיושנים כמו חזקה או משמורת.
חזקות כמו חזקת גיל הרך בוטלו מזה זמן בכל מדינות המערב. הוועדה ממליצה שמדינת ישראל תסדיר בחקיקה את מימוש האחריות ההורית באותו האופן בו נעשו הדברים במדינות אחרות ותקבע קריטריונים דומים לבחינת טובת הילד.
ראוי לציין שמעשית גיל 6, המצוין בלשון חוק חזקת הגיל הרך, חסר משמעות. בגיל 6 ויום אין שינוי אוטומטי לחזקה (משמורת) משותפת וגם אם האב פונה לבית המשפט ומבקש זאת, בית המשפט לרוב לא יתחשב בכך שהילד כבר מעל גיל 6. נדירים המקרים בהם פסק בית המשפט על חזקה משותפת ללא הסכמת האם.
מעבר לכך, החוק כיום פוגע באמהות כנשים מעצם כך שהוא מקבע את תפקיד האם כמטפלת העיקרית בילד, ולמעשה מהווה חסם לשינוי חברתי. אישה היא גם אמא, אך לא רק. ביטול חזקת הגיל הרך יאפשר, ואנו תקווה שאף יזרז, תהליך חברתי שבעיקרו ירחיב את הגדרת תפקידם של הגבר והאישה בחברה וכהורים.
סעיף 9 לחוק החדש מהווה את לב דו"ח הוועדה ומחליף את חוק חזקת הגיל הרך המיושן. (סעיף 10 בהצעת החוק הממשלתית)
הסדר הורות על ידי בית המשפט במקרה של פרידה.
- לא הגיעו ההורים במקרה של פרידה לידי הסכמה כאמור בסעיף 8 על הסכם הורות או שהסכם ההורות שהגיעו אליו לא קוים, כולו או חלקו, רשאי כל אחד מהם לבקש מבית המשפט לקבוע את אופן מימוש האחריות ההורית (להלן – הסדר הורות); הורה יצרף לבקשה או לתשובתו לבקשה הסכם הורות שמולא על ידו.
- בבוא בית המשפט לקבוע הסדר ההורות על פי טובת הילד כאמור בסעיף 3, יביא בין היתר בחשבון, בהחלטה מנומקת, את מכלול העניינים הבאים:
- צרכיו ההתפתחותיים המשתנים של כל ילד בהתאם למצבו, לגילו, להבטחת היציבות בחייו ולצרכיו המיוחדים ככל שהם קיימים;
- רצון הילד, ככל שכשריו המתפתחים מאפשרים לבררו על ידי שמיעתו בבית המשפט או בדרך אחרת שמתאימה לילד כפי שיקבע בית המשפט, ומתן משקל ראוי לדברי הילד לפי גילו ומידת בגרותו של הילד;
- זכותו של הילד לקשר משמעותי, אישי, ישיר וסדיר עם שני הוריו;
- נכונותם של ההורים לשתף פעולה במימוש אחריותם ההורית;
- כישוריו של כל אחד מההורים לממש את האחריות ההורית;
- הטיפול שהעניק כל אחד מההורים לילד;
- זכותו של הילד לקשר משפחתי ומידת הנכונות והיכולת של כל אחד מההורים לאפשר את מימוש הקשר.
כאשר ההורים חיים יחד עליהם להחליט כיצד לחלק ביניהם את אחריותם המשותפת למימוש זכויות ילדם. חלוקה זו נעשית באופן טבעי לפי יכולתו, כישוריו ורצונו של כל אחד מהם. לכן, כאשר ההורים נפרדים ואינם מגיעים להסכמה על אופן המשך השותפות באחריות ההורית, נדרש בית המשפט להחליט בדבר.
סעיף 9(ב) מונה את מכלול הרכיבים שעל בית המשפט לשקול לצורך ההחלטה על חלוקת השותפות ההורית למימוש זכויות הילד, ללא כל הבחנה מגדרית.
תפקיד בית המשפט הוא להבטיח את השותפות באחריות ההורית, שהיא לפי סעיף 5(א) להצעת החוק: "האחריות ההורית היא של ההורים יחד ולחוד". זהו העיקרון היסודי שהנחה את הצעת החוק שגיבשה הוועדה המתחייב מסעיף 18 לאמנה הבין לאומית לזכויות הילד.
שבעת הקריטריונים האלה מספקים לבית המשפט כלים לבדוק את השאלה המרכזית, מהו ההסדר הרצוי לשותפות ההורית שהיא לטובת הילד. באופן שכזה בית המשפט אינו כבול לכיוון מסוים באשר לאחריות כל הורה, אלא עליו לאזן בין מכלול הקריטריונים ולקבוע מהי טובת הילד וכיצד תמומש על ידי כל אחד מההורים.
בישיבתה האחרונה של הוועדה הוחלט להוסיף לסעיף 9 בדו"ח הביניים שני סעיפים חדשים: 9(ג) ו9(ד).
9(ג) "ככל שלא ימצא בית המשפט או בית הדין במכלול השיקולים האמורים בסעיף קטן (ב) מענה להחלטה הנדרשת כדי להכריע על חלוקת הזמן והמגורים של הילד עם כל אחד מהוריו, ייתן בית המשפט משקל מכריע לשיקולי שמירת היציבות בחייו של הילד ולאופן ולמידה בהם טופל על ידי כל אחד מהוריו במהלך חייו עד למתן ההחלטה, בלי שהדבר יפגע בשיקול של שמירת הקשר של הילד עם שני הוריו ועידודם לשיתוף פעולה ביניהם, והכול תוך שמירת על עקרון טובת הילד כשיקול על".
דברי ההסבר לתוספת המוצעת: "ישנם מקרים שבהם מתעוררות מחלוקות חריפות בין ההורים אודות חלוקת הזמן והמגורים של הילד עם כל אחד מהם, מחלוקות שלא ניתנות לגישור ולגיבוש הסדר הורי שיהיה מקובל ומוסכם עליהם. במקרים טעונים במיוחד אלו, עלול בית המשפט להיקלע למבוי סתום, משלא היה ביכולתו להביא את ההורים להסכמה לגבי הסדר ההורות הראוי. מצב זה גורר בעקבותיו התדיינויות משפטיות מרובות ומתמשכות הפוגעות בילדים הזקוקים ליציבות והמשכיות בחייהם".
"סעיף 9(ג) נועד לאפשר לבית המשפט להגיע להכרעה על הסדר לטובת הילד על רקע הימשכות ההליכים, כאשר הוא נקלע למבוי סתום לאחר שבחן את נסיבות המקרה הנידון בפניו לאורם של השיקולים המפורטים בסעיף 9(ב). השיקול הנוסף שבאמצעותו מתבקש בית המשפט להגיע להכרעה במצבים אלו של מבוי סתום אליו נקלע, הינו האופן והמידה שבהם טופל הילד על ידי כל אחד מהוריו עד למועד קבלת ההחלטה ובלבד שבמסגרת הכרעה זו תובטח שמירת הקשר הממשי של הילד עם שני הוריו.
באותם מקרי קיצון של קונפליקט גבוה, בהם בית המשפט לא יוכל לקבל החלטה לפי סעיף 9(ב) לחוק, יעבור בית המשפט לסעיף שובר השוויון 9(ג). סביר להניח שבמקרים אלו דווקא יהיו יותר התדיינויות ולכן לשופטי בית המשפט יהיה תפקיד חשוב בעיצוב החוק הלכה למעשה, כך שבמרבית המקרים ההכרעה תהיה רק לפי סעיף 9(ב) והשימוש בסעיף שובר השיווין 9(ג) אכן יופעל רק במקרים ההכרחיים, וגם אז על בית המשפט יהיה למנוע את הגברת עוצמת הסכסוך וההתדיינויות שכן עכשיו התחרות בין ההורים תהיה עזה כפליים, והרי מדובר על נושא שאפשר להתווכח עליו, לריב עליו, להביא לו הוכחות: מי היה יותר עם הילד, מי לקח לרופא, מי קם בלילה ומי טיפל אחר הצהריים ולזה פשוט אין סוף.
לטעמנו סעיף 9(ג) מיותר שכן סעיף 9(ב) נותן את כל הכלים הנחוצים לבית המשפט לקבוע את חלוקת האחריות ההורית גם במקרים של מחלוקות חריפות בין ההורים, מה גם שסעיף קטן 6 מדבר על הטיפול שהעניק כל אחד מההורים לילד.
סעיף 9(ג) הינו סעיף שייתכן ובעתיד יהיה מאוד בעייתי. הבעיה האמיתית היא מעצם כך שאפשר לפרש את לשון הסעיף במנעד רחב. מאחר ויש כאן הדגשה, גם אם הכוונה היא רק למקרי הקיצון, של סעיף קטן (6) המופיע בסעיף 9(ב) יש בכך כדי לתת משקל יתר לסעיף זה והחששות בהתאם. תמיד יהיו גורמים שידעו להביא למלחמות בין ההורים על חשבון הילד, גם אם לא זאת היתה כוונת הוועדה.
נדגיש, במידה ובעתיד, בעת הדיונים בכנסת לאישור הצעת החוק של הוועדה או לאחר מכן הלכה למעשה בבתי המשפט ובתי הדין, אכן סעיף זה יתקבל כסעיף של הורה עיקרי, יש בכך להפוך לחלוטין את ההסתכלות על הדו"ח. יהיו גורמים שינסו לקדם דרך סעיף 9ג' את נושא חזקת ההורה העיקרי או סימון ההורה העיקרי, הצלחתם תהווה כישלון נחרץ לעבודת הוועדה ולקידום טובת הילד. בנושא זה אני ממליץ לקרוא את ההסתייגות אשר הגישו לסעיף 9ג' פרופסור אבי שגיא, ד"ר תרצה יואלס וד"ר פרץ סגל המביעים חשש כבד מהשלכות סעיף זה.
2. שותפות ביחד ולחוד באחריות ההורית.
נקודת הפתיחה החדשה היא ששני ההורים נשארים הורי הילד – אמא ואבא, ללא כל הגדרה ייחודית או שונה למי מהם. המשמעות הנובעת מביטול ההגדרה היא שלהורים אין זכויות ביחס לילד אלא חובות וסמכויות לממש את זכויותיו שלו, כולל זכותו לקיום קשר אישי, ישיר וסדיר עם כל הורה, וכן לקיום קשר בינו לבין משפחתו הקרובה.מעצם הגדרתה, האחריות ההורית תחול על כל הורה כל עוד ילדיו קטינים, ואין אפשרות להשתמט מאחריות זו.שני ההורים שותפים בכל החלטה מהותית הנוגעת לילדם, ללא קשר לחלוקת זמני השהות של הילד עם מי מהם. הורה אינו רשאי לקבל כל החלטה מהותית לבדו, ללא הסכמת ההורה האחר, משום שבכל עת ההורה האחר שותף לאחריות ההורית.בישראל רווחת כיום בקרב הורים רבים תפיסה מוטעית לפיה ההורה המשמורן הוא האפוטרופוס הבלעדי על הילד. עקב תפיסה זו, ברגע שהורה אחד הופך למשמורן (על פי רוב האם), האפוטרופסות של ההורה האחר למעשה מתייתרת מאחר וההורה המשמורן מנהל, מחליט ומבצע על דעת עצמו כל דבר ועניין הקשור לילד למרות שזאת אינה משמעות החוק.המינוח בחוק המוצע של "אחריות הורית" מחליף את "החובה והזכות" של ההורים כלפי ילדיהם, כפי שהן מגולמות כיום במינוח "אפוטרופסות" בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.
האם משמעות ההמלצה לחלוקת האחריות ההורית היא "לקחת לאמא את הילד"?
כמובן שלא. להיפך!!
העובדה שלילד יש אב, והכרה במעמדו ככזה, לא מייתרת ואף לא ממזערת את האם, את תפקידה ואת משמעותה בחיי הילד. הוועדה ממליצה שלא יהיה יותר קשר בין ההגדרה ההורית שתמיד תהיה שווה לאופן מימוש האחריות ההורית, שחלק ממנה הוא חלוקת זמני השהות של הילד אצל כל אחד מהוריו, כך שאין כל פגיעה באם.מאחר ולאב תהיה מעכשיו חובה חקוקה (ולא זכות) למימוש אחריותו ההורית, החברה תראה את שני ההורים כבעלי אחריות הורית שווה לילד. האם תפסיק להיות מתויגת כברירת המחדל הבלעדית לטיפול בילדים, שהאחריות להם וכל חובת גידולם נופלים על כתפיה. לאם יתאפשר, מעבר לתפקידה כאם, זמן לעיסוקים אחרים כמו לימודים, קשר אישי וכו'. אמנם הוועדה ראתה את טובת הילד כעיקרון על, אך בטווח הארוך יותר ההמלצות יביאו לשינוי חברתי שיפעל לטובת כל הצדדים בתא המשפחתי, האמא, האבא ובעיקר ילדיהם.החידוש והתוצאה המעשית הם שלא תהיה יותר חלוקה להורה בעל משמורת והורה בעל הסדר קשר, אלא שני הורים המטפלים ואחראים על הילד, על פי חלוקה שהוסכמה.וועדת שניט ממגרת בהמלצותיה את המצב הקיים, האבסורדי והפסול, לפיו במרבית ההסכמים נכתב כי האב "רשאי" או "זכאי" לראות את ילדיו. הוועדה ממליצה על חלוקת זמני השהות של הילד כחלק מזכותו לקשר ההורי, ומתוך כך מדגישה שעל כל הורה להבטיח את מימוש זכות הילד לקשר אישי, ישיר ורציף עם ההורה האחר. לא עוד מצב אבסורדי של "רשאי" ו"זכאי" לאב, ו"חובה" לאמא. הפרת הסכם הורות תאפשר להורה או לילד לפנות לבית המשפט, בבקשה לחייב את ההורה המפר לממש את אחריותו ההורית ואף לדרוש פיצויים בשל אי מימושה.
אין כל סיבה שכחברה לא נפעל ככל יכולתנו למנוע מצב בו הורים לא מאפשרים לאחר, או אינם מממשים בעצמם, את הזכות והחובה ההורית. לפיכך, הוועדה ממליצה על מספר צעדים מתקנים וסנקציות במקרה של הפרת הסכם הורות על ידי אחד ההורים:
הפניה ליחידת הסיוע, מינוי מתאם הורות, חיוב ההורה המפר בהדרכה וטיפול מקצועי בתשלום, תשלום פיצויים של ההורה המפר להורה הנפגע וגם הכנסת שינויים בהסדר/הסכם ההורות.הורים, בעיקר אבות, יוכלו להגדיל את מעורבותם ההורית ולהשקיע יותר מזמנם בגידול הילד. נכון הוא שכאשר ההורים חיים יחדיו מתקיימת ביניהם חלוקת תפקידים. המטרה שלנו כחברה היא לעודד את שני ההורים, כבר בזמן נישואיהם, לחלוק את גידול הילדים, בדיוק כמו את פרנסת הבית, על אחת כמה וכמה כשהם נפרדים, וסדרי העדיפויות משתנים.ועדת שניט, בראיה של טובת הילד, ומתוך הכרה בכך שעם הפרידה חלוקת התפקידים בין ההורים משתנה, פותחת פתח להורותם של שני ההורים מתוך הבנה והכרה בחשיבותו של כל אחד מהם לילד, ומאפשרת שינוי חברתי המורה ומאפשר לשני ההורים לממש את הורותם.
כאשר שני ההורים מודעים לכך שהם שותפים באחריותם לילד, הסיכוי שהם ישתפו פעולה ביניהם במגוון נושאים הקשורים לילד – גבוה יותר.
האם הוועדה ממליצה על חלוקת זמני שהות באופן שווה בין ההורים?
לא. סעיף 9(ד) מסביר נושא זה היטב.
9(ד) "אחריות הורית משותפת אין משמעותה בהכרח חלוקת זמן מגורים שווה של הילד עם כל אחד מהוריו".
דברי הסבר לתוספת המוצעת: "סעיף 9(ד) נועד למנוע אי הבנה לגבי משמעותו של המושג: "אחריות הורית משותפת". מושג האחריות ההורית מוגדר בסעיף 2 להצעת החוק ומשקף את המחויבות הכוללת של שני ההורים למילוי צרכי חייו המגוונים של ילדם, למעורבות אישית של כל אחד מהם בכל הנוגע לגידולו, חינוכו ודאגה למכלול ענייניו ולקיום קשר אישי, ישיר וסדיר עמו. פירוד או גירושין לא אמורים לפגוע במימושה של האחריות ההורית של כל אחד מההורים, כתוצאה מהפרידה והמגורים הנפרדים, דבר שדורש שיתוף פעולה ביניהם".
"יחד עם זאת חשוב לסייג ולציין, כי העיקרון לפיו האחריות ההורית נותרת משותפת גם לאחר גירושין או פירוד, אינו קובע בהכרח שחלוקת זמן המגורים של הילד עם כל אחד מהוריו תהיה שווה. חלוקת זמן המגורים תיקבע לפי שיקולי טובתו של הילד. על כן הוצע שההסדר ההורי בכל הנוגע לחלוקת זמן המגורים של הילד עם כל אחד מהוריו, יקבע בתוכנית ההורית המוסכמת שגיבשו ההורים ואושרה ע"י בית המשפט, או בהסדר לחלוקת זמן המגורים שקבע בית המשפט על פי צרכי הילד ונסיבות המקרה הספציפי שנדון בפניו, משלא הושגה הסכמה הורית בעניין זה".
לעמדתנו סעיף 9(ד) חשוב מאוד לשמירה על טובת הילד. הוועדה בחרה להוסיף סעיף זה על מנת להסביר ולהבהיר לכל שאחריות הורית משותפת אינה מחייבת חלוקת זמני שהות, כזאת או אחרת, כחובה שכן אין זו בהכרח טובת הילד. הצורך בהוספת סעיף זה נובע מכל המתרחש בשנים האחרונות באוסטרליה בה נקבע בחוק, בלחץ ארגוני האבות עוד בשנת 2006, על משמורת משותפת עם חלוקת זמני שהות כחובה, במנעד של 35%-65%.
הוועדה מבהירה כי אחריות הורית משותפת אינה מחייבת חלוקה שווה של זמני שהות כחובה, שכן אין זו בהכרח טובת הילד. הוועדה מפרידה לחלוטין בין נושא הגדרת ההורים, אשר לגביה הוועדה ממליצה שתמיד תהיה שווה בכך שאין יותר כל הגדרות מלבד אמא ואבא, לבין חלוקת זמני השהות אצל כל הורה.
קביעת חלוקת זמני שהות כזאת או אחרת, כברירת מחדל, פשוט אינה פועלת לטובתו של הילד. טובתו של הילד היא שייבדק כל תא משפחתי כעולם ומלואו. לפיכך, בחרה ועדת שניט להוסיף סעיף זה, כאשר מטרתה היא להסביר ולהדוף לחצים עתידיים בנושא דו"ח הוועדה.
נקודת המוצא החדשה היא ששני ההורים, ברוב רובם של המקרים, הם הורים נורמטיביים הראויים לגדל את ילדם. לכן חלוקת הימים ביניהם צריכה להיות שוויונית ככל הניתן, ומבוססת על יסוד כישוריהם, יכולתם ונכונותם לשתף פעולה עם ההורה האחר למימוש זכויות הילד. נקודת מוצא זו הפוכה לנקודת המוצא כיום האומרת שהילד יהיה אצל אמו 100% מהזמן בעוד שלאב מוענקים, לאחר בחינה קפדנית, הסדרי ראיה. לפי המלצת הוועדה, יש לבחון כל תא משפחתי ואת המורכבות שלו, את הצרכים והרצונות של החברים בו, ובהתאם לכך לקבוע את חלוקת זמני השהות של הילד עם כל הורה.
האם יש חשש שבעקבות ההמלצות יגדל מספר הפניות לבתי המשפט ויתעצמו סכסוכי ההורים?
לא. להיפך!
ברגע שלא תהיה כל הגדרה הורית, "משמורן" ו"לא משמורן", ייתרנו את אחד המאבקים היותר כואבים – מאבק טעון אמוציות שהמערכת כיום אינה יודעת כיצד לפתור, ובעצם מלבה ומעצימה אותו – הנושא יהפוך מבעל חשיבות עליונה ללא רלוונטי. הוצאנו אותו מהמשוואה והוא אינו קיים יותר, ולכן גם לא יהיו יותר פניות לבית המשפט בעניין זה.
הניסיון הבינלאומי מלמד כי במדינות אשר בהן בוטלה החזקה ונקבעה בחוק העדפה משמעותית לאחריות הורית משותפת, ההתדיינויות בשאלת החזקת הילדים פחתו. כמובן שדו"ח ועדת שניט לא מונע ואינו מייתר את כל סכסוכי ההורים. הורים מתגרשיםמסיבות שונות ומגוונות, לעיתים עם משקעים קשים, ולכן, ככל הנראה, הסכסוכים והמריבות תמיד יתקיימו בחלק מהמקרים, אולם תפקידנו כחברה הוא להוציא את הילדים מלב הסכסוך וכסיבה לליבויו.
3. שפה חדשה וסיום התחרות הנוראית והמיותרת בין ההורים על ההגדרות ההוריות.
לא עוד "חזקת הגיל הרך", "משמורת", "משמורת משותפת" או כל הגדרה אחרת הקובעת מיהו ההורה בעל זכויות עודפות לגבי הילד, ההורה העיקרי, כנובע מ"חזקת הגיל הרך", ומיהו ההורה המשני, שלו פחות זכויות לגבי הילד. מהיום רק אמא ואבא, אבא ואמא – לפני גירושין וגם אחריהם.
לפי החוק המוצע ההורים יהיו במעמד הורי שווה, על קרקע אחת, ללא קשר למשך הזמן שכל הורה מטפל בילד. ביטול מונחים מיושנים אלו יוצר שוויון הגדרתי בין ההורים, הן בעיני ההורים עצמם והן בעיני הילדים. ההגדרה ההורית היא בעלת חשיבות עצומה, הן לילד, הרואה את שני הוריו במעמד הורי זהה, והן מבחינת ההורים עצמם שאיש מהם לא יראה את עצמו כבעל סמכות עליונה.
כאשר שני ההורים מודעים לכך שהם שותפים באחריותם לילד, הסיכוי שהם ישתפו פעולה ביניהם במגוון נושאים הקשורים לילד גבוה יותר.השפעה נוספת של ההגדרות "הורה משמורן" ושל קיום "חזקת הגיל הרך" בחוק, הינה ליבוי המאבק בין ההורים. במצב המשפטי הנוכחי נאלץ כל אחד מן ההורים להביא ראיות להתאמתו לתפקיד ההורה ה"משמורן" שעמו יהיה לילד קשר יום יומי, ובו בזמן ראיות לאי-התאמתו של ההורה האחר להיות ההורה ה"משמורן". בנוסף, במקרה של ילד בגיל הרך נוצרת מחלוקת קשה סביב השאלה האם מתקיימות "סיבות מיוחדות להורות אחרת" כדי לסתור את החזקה האמורה, בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. מאבקים אלה בין ההורים עלולים לגרום לפגיעה בילד, הואיל ובגינם לעיתים מעמיק הקרע בין ההורים ומתרחשות לא אחת תופעות קשות כגון – חשיפת הילדים לקונפליקט ההורי הגבוה, ניכור הורי או חטיפת ילדים.
חובת ההורים להגיע להסכמה
הוועדה ממליצה על חובת מילוי "תכנית הורות" וקביעה בחוק שחובת ההורים ליישב, ככל האפשר, חילוקי דעות ביניהם באמצעות מגשר, מתאם או איש מקצוע אחר, היות וההתדיינויות המשפטיות בעניינו של הילד לרוב פוגעות באופן ממשי בטובתו.
"יש לעודד את ההורים להגיע להידברות ולכתיבת הסכם הורות באופן עצמאי בין אם בסיוע טפסים מובנים, כפי שהוכנו במסגרת עבודת הוועדה, ובין אם בסיוע של גורמים מקצועיים, כגון מומחים מיחידות הסיוע של בתי המשפט, מגשרים, מטפלים מקצועיים או מתאמי הורות".
המטרה בהכנת תוכנית הורות היא להקיף את מירב הנושאים שניתן לחשוב עליהם במועד הפרידה על מנת להעניק לילדים ולהורים ביטחון וליצור התנהלות צפויה עם היציאה לדרך החדשה. מעבר לפן המעשי, עצם כתיבת תוכנית ההורות מביאה למודעות שני ההורים גם יחד את הצורך בשיתוף פעולה בנוגע לילדים, את אופי והיקף שיתוף הפעולה, את המחויבויות של כל הורה כלפי הילד וכלפי רעהו, כמו גם את זכויותיו. בנוסף, הגשת הסכם שכזה תעזור לבית המשפט לבחון את מסוגלותו ונכונותו של כל הורה לממש את אחריותו ההורית למימוש מכלול זכויות הילד וטובתו. בתהליך האישור יוכל בית המשפט לוודא הן ששני ההורים שיתפו פעולה ויוכלו למלא תפקיד משמעותי במימוש האחריות ההורית, והן שהילד נשמע ודבריו קיבלו משקל ראוי. במידה וההורים לא יצליחו לבדם או בעזרת מגשר/מתאם הורי להגיע להסכם מוסכם על שניהם, בית המשפט הוא שיכריע ויקבע עבור ההורים הסכם כפי שיראה לו מתאים.
גופים המסייעים לבית המשפט – יחידת הסיוע,פקידת סעד לסדרי דין, מומחים (בוחני מסוגלות הורית)
הוועדה ממליצה שבית המשפט יגביל את עצמו בהפניית ההורים לתהליך מורכב ו"פולשני" (כמו בדיקת מסוגלות הורית), שהינו בדרך כלל גם יקר וממושך, לפני שנבחנה האפשרות להיעזר בגורם פחות "פולשני" ומורכב. המטרה, שוב, להימנע ככל הניתן מהעצמת הקונפליקט.
הוועדה מצאה כי במצבים בהם המחלוקת עוסקת אך ורק באופן חלוקת הזמן בו יבלה הילד עם כל אחד מן ההורים, אין בידי המומחה כלים עדיפים על אלו של עובד סוציאלי לפתרון המחלוקת. המקרים בהם השימוש במומחה הוא אפקטיבי, הינם מקרים בהם מי מההורים או מהילדים סובל מהפרעה נפשית, מנטאלית או התפתחותית הפוגעת, או עלולה לפגוע באפשרות של מימוש האחריות ההורית, או מקרים שבהם עוצמת הסכסוך גבוהה במיוחד ואינה מאפשרת הידברות בין ההורים בעניין מימוש האחריות ההורית שלהם במשותף.
הגירה
כאשר הורה (אב או אם) מבקש להגר עם ילדיו אל מחוץ למדינה, נטל ההוכחה עובר אל ההורה היוזם את המעבר. עליו להוכיח לבית המשפט שהצעד אכן מוצדק, שקיימת תוכנית לקליטת הילד במקום המגורים החדש, ושהאחריות ההורית תמומש על ידי שני הוריו, גם כאשר הם במדינות שונות. מעבר לכך בית המשפט יבחן אם המעבר אינו פוגע בטובת הילד בהתאם לשבעת הקריטריונים בסעיף 9(ב) לחוק.
האם להמלצות ועדת שניט תהיה השפעה על גובה המזונות?
לוועדת שניט לא ניתן מנדט לעסוק בנושא המזונות. במקביל לוועדת שניט מונתה בשנת 2006 ועדת שיפמן שתפקידה להמליץ בכל הקשור לנושא המזונות.אך כן, ללא קשר למסקנות והמלצות ועדת שניט, סכומי המזונות, במידה והמלצות ועדת שיפמן יקודמו לחוק, הולכים להשתנות.גבוהים יותר? נמוכים יותר? כרגיל אין תשובת ספר, זה ישתנה ממשפחה למשפחה, תלוי הכנסת כל אחד מההורים, זמני השהות של הילדים עם כל אחד מהם, וכד'. בגדול אפשר להגיד שהם יהיו הוגנים וצודקים יותר. מחשבון מזונות נוסחת שיפמן. כיום המזונות הם רק על האבא וזה אבסורד.
תמצית המלצות הוועדה מתוך אתר משרד המשפטים
אחריות הורית
מוצע להשתית בחוק מערכת יחסי הגומלין בין הורים ובין ילדיהם על האחריות ההורית המשותפת למימוש זכויות ילדיהם. זכויות אלה חובקת את כל תחומי חייו של הילד והן באות להבטיח שלומו ורווחתו ואת הקשר הממשי בינו לבין שני הוריו, גם כשהם מתגרשים. הוועדה מצאה לנכון לכלול במפורש בחוק זכותו של הילד לקשר משפחתי עם אחיו ואחיותיו והורי הוריו.
טובת הילד
לפי האמנה נדרשים ההורים והמדינה להעמיד בראש מעיניהם "טובת הילד" באופן שיהווה שיקול ראשון במעלה בכל פעולה שהם נוקטים בענייניו. עקרון העל של "טובת הילד" מבטא תפיסה שעל ההורים לתת משקל מועדף לזכויות הילד וצרכיו ההתפתחותיים, משום שהם אחראים להתבגרותו.
קווים מנחים לקביעת טובת הילד
בשל כך שכל ילד הוא אדם עצמאי, טובתו ואופן מימוש זכויותיו על ידי הוריו במשותף צריכה להיבחן באופן אינדיווידואלי בעת קביעת הסדרי ההורות בגירושין. לכן אין מקום לקבוע חזקה כללית כמו "חזקת הגיל הרך", לאופן מימוש טובת הילד וזכויותיו. במקום זאת מוצע לקבוע בחוק קווים מנחים לקביעת טובת הילד על ידי בית המשפט כאשר ההורים אינם מגיעים להסכמה. קווים מנחים אלו נועדו ליתן מענה מאזן הולם לנוכח החשש שהועלה, לפיו ביטול "חזקת הגיל הרך" עלול להגביר את יצר ההתדיינויות ואת השימוש לרעה בהליכים המשפטיים לתכליות זרות.
עידוד שיתוף הפעולה בין ההורים וצמצום ההתדיינות בענייני הילדים
הואיל ונקודת המוצא של החוק המוצע היא עקרון "טובת הילד" כשיקול ראשון במעלה, יש לעודד הידברות בין ההורים, באמצעות גישור או ייעוץ טיפולי, שיאפשר לממש זכויות הילד בדרכי שלום ולמנוע מהילד פגיעות הכרוכות בהתדיינות בבית המשפט בעניינו. על כן מוצע לקבוע כי ההורים חייבים להשתתף בפגישת מהו"ת – מידע, היכרות ותאום – לפני הגשת תובענה בענייני האחריות ההורית, כדי לנסות להביאם להסכמה, בעזרת מגשר או יועץ טיפולי. כאשר ההורים לא הגיעו להסכמה, כל אחד מההורים יידרש להגיש לבית המשפט הצעה להסכם הורות בעניין אופן מימוש אחריותם ההורית כלפי ילדם. המודל של הסכם ההורות המוצע, פורס בפניהם רשימת הנושאים הדורשים הסדרה במסגרת אחריותם ההורית במכלול עניינים הנוגעים לשגרת החיים של הילד. הפרדתם של נושאים אלה מיתר מרכיבי סכסוך הגירושין, באה להבטיח כי הנושאים הקשורים לילדים והדאגה לצרכיהם לא יושפעו מנושאי הסכסוך האחרים שבין ההורים.
כדי לצמצם משך ההתדיינות בענייני הילדים ולנוכח העומס הכבד המוטל על העובדים הסוציאליים לסדרי דין הגורם לשיהוי רב בקבלת התסקירים, לא יורה בית המשפט על עריכת תסקיר של עובד סוציאלי, אלא אם כן התקיים בפניו דיון בהשתתפות בעלי הדין, לאחר שבית המשפט התרשם כי יש צורך בתסקיר, או שהוא הפנה את בעלי הדין ליחידת הסיוע שתתן לו חוות דעת על כך. בדרך זו יצומצמו המקרים שבהם מופנים בעלי דין לתסקיר ללא הצדקה אמיתית. כמו כן לא יענה בית המשפט לבקשה למנות מומחה מטעם בעל דין אלא לאחר שהוא קיבל חוות דעת מיחידת הסיוע או תסקיר מעובד סוציאלי שבהם המלצה על מינוי מומחה כאמור. חוות דעתו של מומחה תפרט באופן מפורש מקורות המידע עליהם היא מסתמכת. זאת על מנת לאפשר לבית המשפט לבחון אותה באופן ביקורתי ולזהות אם חוות דעת היא בעלת ביסוס מספק.
הגירה
אחת הנושאים שמעורר מחלוקת כבדה ביותר בין ההורים נוגע למצבים שבהם אחד מן ההורים מבקש להגר מן הארץ עם הילד. על מנת להבטיח שמירת הקשר של הילד עם שני הוריו והתפתחותו התקינה, מוצע להסדיר במפורש נושא זה בחוק, בהתאם למתווה הכללי המוצע על ידי הוועדה לגבי אופן מימוש האחריות ההורית שבחוק.
אכיפת של הסדרי הורות
כדי להבטיח מימוש הסדרי האחריות ההורית על ידי שני ההורים מוצע לקבוע בחוק זכות להפעיל אמצעי אכיפה משפטיים, לפי שיקול דעת בית המשפט, כלפי הורה המפר אחריותו ההורית, לרבות זכות לפיצוים מהורה שמתרשל במילוי אחריותו ההורית.
שר המשפטים שמע את חברי הוועדה, ועיין בדו"ח אשר הוגש לו. שר המשפטים רואה בהמלצות הוועדה הפתרון הראוי לסוגיה של האחריות ההורית בגירושין לילדיהם. המלצות הוועדה יועברו ליועץ המשפטי לממשלה לשם הכנת והפצת תזכיר הצעת חוק בהתאם להמלצות הוועדה".